<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פ"א</h1>
<h2>דף טז:</h2>
חיוב ועונש האוכל כזית טבל קודם הפרשת השתי תרומות, מיתה בידי שמים, שנאמר (ויקרא כ"ב ט"ו) ולא יחללו את קדשי בני ישראל, כלומר לא ינהגו בהם מנהג חולין ועדין קדשים שעתידין להתרם לא הורמו. ותניא (סנהדרין פ"ג א') אלו הן שבמיתה האוכל טבל, וכהן טמא שאכל תרומה טהורה, וזר שאכל את התרומה. אמר שמואל משום רבי אליעזר מניין לכהן טמא שאכל תרומה טמאה שאינו במיתה שנאמר (ויקרא כ"ב ט"ו) ומתו בו כי יחללוהו, פרט לזו שהיא מחוללת ועומדת. ומה שאמרו ז"ל שהם במיתה כלומר בידי שמים וגם שלוקין, אבל אין בהם חיוב כרת.
האוכל קודם הפרשת המעשרות לוקה מן התורה ואפילו לא נשאר אלא מעשר עני, ואזהרתיה מדכתיב (דברים י"ב י"ז) לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך. מסכת כריתות פ"ק (ד' ב') אמר רב אילא האוכל מעשר דגן תירוש ויצהר לוקה שלש, והלא אין לוקין על לאו שבכללות, שני הכא דמייתרין קראי וכו'. וכן פרק אלו הלוקין (מכות ט"ז ב') יכול שלא יהיו חייבין אלא על הטבל שלא הורם ממנו כל עיקר, נטלו ממנו תרומת מעשר לא מעשר שני ואפילו מעשר עני, תלמוד לומר לא תוכל לאכול בשעריך, ולהלן הוא אומר (דברים כ"ו ב') ואכלו בשעריך ושבעו, מה להלן מעשר עני אף כאן מעשר עני, ואמר רחמנא לא תוכל וזה כלו למלקות שאין עון מיתה אלא בתרומה. האוכל כזית טבל של דבריהם או מכלאי הכרם והערלה של חוצה לארץ מכין אותו מכת מרדות.
